היום יש הרב ילדים שמגיעים לטיפול בריפוי בעיסוק בגלל בעיית קשב. הגננת מתלוננת שהילד כל הזמן זז בכיסא או שהוא מציק לילדים אחרים. המורה מתלוננת על אימפולסיביות ואי שקט או על חולמנות וחוסר הקשבה. אלו באמת יכולים להיות חלק מהסימפטומים לבעיית קשב . ולעיתים אחרי בדיקת נוירולוג ואיבחונים מתאימים קובעים שהילד זקוק לריטלין. אבל ויש כאן אבל גדול יש היום טיפולים מהרפואה המשלימה שגם יכולים למתן את הבעיה כמו- הומיאופתיה,דיקור סיני,שיאצו,שיטת  אלבאום,ועוד. כמובן שכל ילד יכול להגיב באופן שונה לכל אחד מהטיפולים הנ"ל ולא לכולם הם עוזרים. אבל שווה לנסות, בכל זאת לא מדובר על תרופה קבועה שהילד נוטל. דבר נוסף שחשוב לבדוק הוא האם התוצרים ההתנהגותיים שהילד מפגין הם לא על רקע של קושי בוויסות חושי. יש ילדים שזקוקים להרבה גרייה תחושתית –הרבה תנועה או צורך במגע עמוק ולכן הם כל הזמן מחפשים את הגירוי הזה ומראים תמונה של אי שקט. יש ילדים שעל מנת להתרכז בשיעור צריכים להעלות את רמת העוררות שלהם  והם עושים זאת דרך נדנוד הכיסא, לעיסת העיפרון, הצקה לחברים. תחשבו לרגע עליכם שאתם יושבים בהרצאה –מה עוזר לכם להתרכז- לעיסת מסטיק, נדנוד הרגל, ציור על דף, משחק עם האצבעות,גומיה . גם זה צורך בתנועה אבל כמבוגרים אנחנו יודעים לווסת את התנועה שתהיה מינימלית . לכן לא כל תמונה של אי שקט ותנועתיות רבה מצביעים על הפרעת קשב ועל הצורך בטיפול תרופתי.